לתלמידי בני ה-60
ילדים גדולים שלי,
כל ילד הוא שיר להוריו מתנה.
כל ילד הוא שיר שהקדוש ברוך הוא ברא,
אך טרם הכיר את חוקי הלחינה.
אות אחר אות, תו אחרי תו,
נעזור לו לבנות את נגון חייו.
שידע לכוון את צליל מיתריו,
שיטיב לנגן את מיטב לחניו.
כל ילד הוא שיר להורין מתנה
אם נדע להאיר את דרכו נכונה.
אכן, כל ילד מכם היה שיר וכולכם יחד הייתם מקהלה. מקהלה עליזה ושמחה, שלי היה כף להיות המנצחת.
אך מה שאפיין אתכם מכל, הייתה המוטיבציה לדעת, הסקרנות, האווירה הלימודית ששררה בכיתה והיחסים החברתיים ביניכם.
נהניתי ואהבתי כל רגע.
אני זוכרת איך הגעתם ביום הראשון לבי''ס בלווי הוריכם ושרה גבעולי הגננת המיתולוגית מן ניצנים.
לקבל כתה משרה, זה אומר לקבל כתה עם מוכנות מתאימה לכיתה א'.
לכבוד ולעונג היה לי לקבל כתה ממנה.
כל בוקר, בהיכנסי לביה''ס, קבוצת בנות נהגה לחכות לי ליד השער ועם בואי, היו ש''נתלו'' על ידי עם השעון והיו ש''נתלו'' על ידי עם הטבעת.
לשאת את הילקוט לכתה, היה כבוד גדול.
וכשבין מורה לכתה שוררים יחסי אהבה, הערכה וכבוד הדדי,
כל ילד הוא שיר והלימוד – שירה.
לכתה זו היה וועד שליווה אותה כל השנים. וועד שהיה מוכן למלא כל משאלה שלי, קטנה כגדולה. וועד שעמד לצדי לכל אורך הדרך.
והיה שמוליק ז''ל, שהיה הנהג המסור והנאמן בכל הטיולים.
ערכנו את ליל הסדר, ההורים שתפו פעולה למופת. בבית של ורדה היו הבישולים. זאב גלר ז''ל הנחה את ה''סדר'' ואורי בורנשטיין ז''ל חצצר בחצוצרה את השיר: ''מהר משה צווה פרעה''....
אלו היו 3 שנים שלעולם לא שכחתי. אהבתי אתכם ונהניתי מכל רגע.
הרגשתי שנפלה לי זכות גדולה. ולמה?
כי האוירה בכתה היתה אוירת לימודים
כי בלט הרצון לדעת.
לא היו בעיות משמעת.
הייתם כתה - חלומה של כל מורה.
וכשהסתיימו שלוש השנים, מי יהיה הממשיך?
והוחלט – רק פנחס יצליח לעשות זאת.
והוא אכן הצליח !!!
אוהבת ותמיד זוכרת
זיוה עלז.
;){kind=link}